שוקרון נ' החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ ואח'

פסק דין

לפני בקשת הנתבעות (להלן: "המבקשות") לסילוק התביעה נגדן על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין.

העובדות

התובענה דנן הוגשה על פי פקודת הנזיקין ועניינה דרישת התובע, יליד 27/12/1964, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב פציעתו בתאונת עבודה שאירעה ביום 1/6/2008. לטענתו, תוך כדי עבודתו בסידור סחורה של ארגזי שישיות מים מינרלים, הרים ארגז במשקל רב, הרגיש דקירה בגב העליון, קרס ולא יכול היה לקום (להלן: "התאונה" או "האירוע התאונתי").

בעקבות האירוע הנטען פנה התובע למוסד לביטוח הלאומי בתביעה להכיר בו כנפגע בעבודה, אלא שתביעתו נדחתה על ידי פקיד תביעות. בעקבות דחיית התביעה על ידי פקיד התביעות הגיש התובע תובענה לבית הדין האזורי לעבודה להכיר בתאונה כתאונת עבודה. תביעה זו התבררה במסגרת תיק ב"ל נצרת 2626-09 (להלן: "ההליך הראשון").

במסגרת ההליך הראשון, שמע בית הדין את ראיות הצדדים וטענותיהם, ונתן ביום 29/3/2011 פסק דין לגופו של עניין (להלן: "פסק הדין"). מעיון בפסק הדין עולה, כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה האם התובע נפגע ביום 1/6/2008 באירוע תאונתי כנטען על ידו. דהיינו, האם ביום התאונה הנטענת נפגע התובע בגבו בעקבות הרמת משא כבד.

במסגרת פסק הדין סקר בית הדין את הראיות שהובאו בפניו; עדות התובע ומנהל הסניף של הנתבעת מס' 1, הראל אופיר, וכן התייחס למסמכים הרפואיים ולתיעוד נוסף שהוגש כראיה בתיק. על סמך כל האמור ועל סמך התרשמותו מעדות התובע, קבע בית הדין כי הוא אינו מאמין לגרסת התובע, ולפיכך הורה על דחיית התובענה. בסוף פסק הדין קבע בית הדין כדלקמן:

"נוכח המפורט לעיל, אין בידינו לקבל את גרסת התובע לפיה אכן ארע אותו אירוע הנטען על ידו ביום 1/6/08 ולפיכך – התביעה נדחית".

טענות הצדדים

המבקשות טוענות כי פסק הדין מהווה השתק פלוגתא לגבי עצם אירוע התאונה. לטענתן, לגבי עצם התרחשות האירוע התאונתי התקיימו כל ארבעת התנאים הנדרשים לקביעת השתק פלוגתא: הפלוגתא זהה עובדתית ומשפטית, התקיים בבית הדין האזורי לעבודה דיון בפלוגתא ולתובע היה יומו, הדיון בבית הדין לעבודה הסתיים בממצא פוזיטיבי אשר דחה את גרסת התובע והיה חיוני לפסק הדין שענייננו האם התאונה נטענת מיום 1/6/2008 מהווה אירוע תאונתי. לפיכך, ביקשו המבקשות לדחות את התביעה נגדן על הסף.

המשיב טוען מנגד, כי אין בפסק הדין של בית הדין כדי לפגוע בטענותיו נגד המזיק בפועל שהביא למצב בו הוא נמצא היום, בין אם מדובר בשיטת עבודה לקויה שהביאה לתאונת טראומטית ובין אם מדובר במיקרו טראומה. המשיב הוסיף, כי לכל היותר עלולה להידחות טענתו לתאונת עבודה אשר לגביה נקבע מה שנקבע על ידי בית הדין לעבודה, אך לא לגבי שיטת העבודה הלקויה המביאה עד כדי מיקרו טראומה.

המשיב הוסיף, כי אין המדובר באותם צדדים, שכן התביעה בבית הדין התנהלה בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי והמבקשות לא היו צד לאותו הליך. המשיב הוסיף, כי בית הדין דחה את התביעה עקב "אי הוכחה" ואין לראות בקביעה זו ממצא פוזיטיבי שמהווה תנאי הכרחי לקיומו של השתק פלוגתא. המשיב טען עוד, כי מנהל העבודה אצל הנתבעת מס' 1 העיד לטובתו בהליך הראשון ולפיכך מנועה הנתבעת מס' 1 היום מלטעון לקיומו של השתק פלוגתא מקום שהיא הודתה בעצם אירוע התאונה.

בתשובה לתגובה התייחסו המבקשות לטענת התובע לעניין מיקרו טראומה וטענו, כי בכתב התביעה שהוגש נגדן אין כל התייחסות לטענה מעין זו, וכי הן מתנגדות לכל הרחבת חזית.

דיון והכרעה

דין הבקשה להתקבל ודין התביעה להידחות מחמת השתק פלוגתא.

על הטוען לקיומו של השתק פלוגתא להוכיח קיומם של ארבעה תנאים מצטברים: הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא בהליך הראשון, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט בעניין אותה פלוגתא; ההתדיינות הראשונה הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא ובקביעת ממצא פוזיטיבי; ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בהליך הראשון (ראו ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו), ע"א 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסמם בנבו), ע"א 247/66 קלוזנר נ' שמעוני פ"מ כב(2), 561,584; ע"א 258/88 משה פירטנבוים נ' רשם המקרקעין פ"ד מד(2), 579, 580, וכן פרק שלישי בספרה של ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, התשנ"א, עמ' 141).

לעניין כוחו של פסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה להוות השתק פלוגתא, נקבע בפסיקה כי עקרונית פסק דין זה יהווה השתק פלוגתא גם בהליך שמתנהל בפני ערכאות שיפוטיות אחרות, ובלבד שבית הדין השתית את קביעתו על דיני ראיות וסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט. הלכה זו נקבעה בע"א 1041/97 אבי סררו נ' מעלי תומס בע"מ פ"ד נד(1) 642, שם נקבע:

"עקרונית, קביעה הנוגעת למחלוקת שבין בעלי הדין, שנקבעה בבית-הדין לעבודה, תשמש כהשתק פלוגתא בבית המשפט בכפוף לסייג אחד והוא שאם הקביעה העובדתית מושתתת על דיני ראיות או על סדרי דין שונים מאלו הנהוגים בבית המשפט – היא אינה יוצרת השתק פלוגתא לגבי דיון בהליך אזרחי רגיל בבית המשפט".

בענייננו לא צריכה להיות מחלוקת שתנאי זה מתקיים. עיון בפסק הדין נשוא המחלוקת מלמד, כי בית הדין שמע את עדויות וראיות הצדדים בדרך שבה נוהג בית משפט בהליך אזרחי רגיל, וביסס את קביעותיו על ראיות שניתן היה להציגן כראיות קבילות גם בבית משפט אזרחי רגיל. על כן, ומשנשמרו דיני הראיות וסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט האזרחי, גם בבית הדין, אין כל סיבה שלא לראות בקביעת בית הדין, כפוף להוכחת ארבעת התנאים שפורטו לעיל, השתק פלוגתא, גם בהליך שמתנהל לפני.

נוכח האמור, נפנה כעת לבחינת ארבעת התנאים לקיומו של השתק פלוגתא, והאם תנאים אלה מתקיימים במקרה דנן.